החלטה בתיק ת"א 25847-07-12

1.         לפני בקשת התובע להורות כי המצאת כתב התביעה לנתבעת 3 הינה המצאה כדין של כתב התביעה לנתבעת 2.

כן מבוקש ליתן פס"ד בהעדר הגנה נגד נתבעת 2.

2.         התובע טוען כי נתבעת 3 מנהלת בפועל את עסקה של נתבעת 2 (עסק למסחר במט"ח באתר האינטרנט) ונתבעות 2 ו -3 מקיימות יחידה עסקית אחת שמטרתה להשיא רווחי העסק ולהעביר את הרווחים לבעליו תוך התחמקות ממס, באופן שיש לראות בנתבעת 3 מורשה על פי תקנה 482 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן:"תקסד"א")  ובמסירת כתב התביעה לנתבעת 3 עבור נתבעת 2 המצאה כדין.

            לבקשה צורף תצהיר מיום 28.11.12 מטעם התובע.

3.         נתבע 1 ונתבעת 3 מתנגדים לבקשה. לטענתם, אין כל זהות בין נתבע 1 ונתבעת  3 לנתבעת 2 ומדובר בשאלה שבמחלוקת שאינה כשירה להתברר במסגרת בקשה זו. 

            לתגובה צורף תצהיר מיום 6.1.13 מטעם נתבע במסגרתו מצהיר נתבע 1, בין היתר,  כי אין כל זהות בינו והחברה שבבעלותו (נתבעת 3) לבין נתבעת 2.

4.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

5.         תקנה 482 (א) לתקסד"א קובעת כי:

"היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט".

בספרו של א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט) בעמ' 722 נאמר כי:

"כאשר יש לנתבע, שהוא תושב חוץ או חברת חוץ, מורשה בישראל, ניתן לבצע המצאה לידי המורשה ללא צורך הצו-המצאה אל מחוץ לתחום המדינה. השאלה שתיבדק היא אם הנמען הוא אכן "מורשה". השאלה אם פלוני הינו מורשה לעניין התקנה נחתכת לפי מידת האינטנסיביות של הקשר שבין המורשה לנתבע, עד שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו".   

6.         בכתב התביעה נטען כי "עניינה של תביעה זו, גזל מניות התובע בנתבעות 2 ו-3, על ידי הנתבע 1, שותפו לעסקים של התובע ומי שאמון היה על הגנת ענייניו של התובע בנתבעות 2 ו- 3 ובעסק המנוהל על ידן".

בסעיפים 12.7 ו -14 לכתב ההגנה מטעם נתבעים 1 ו- 3 נטען כי נתבע 1 אינו משמש בעל מניות בנתבעת 2 והיא אינה חברה בבעלותו אלא בבעלות אחרים ואין לו ולתובע כל נגיעה לנתבעת 2. עוד נטען כי נתבעת 3 נותנת שירותי שיווק וניהול המופעלים בישראל לנתבעת 2, בעודה מהווה ספק שירותי שיווק טכנולוגיים בלבד ואין קשר בין עסקי הנתבעים ובין התובע. 

            מעיון בכתב התביעה ובכתב ההגנה מטעם נתבעים 1 ו- 3 עולה כי שאלת הקשר בין משיבה 2 למשיבה 3 הינה  אחת השאלה העומדות בלב המחלוקת בין הצדדים ואין מקום להכריע בה בשלב מקדמי זה, על סמך החומר המונח לפני.

7.         בנסיבות שלפני, לא מצאתי כי המבקש הרים את הנטל להוכיח כי כתב התביעה נמסר כהלכה למשיבה 2 . אציין כי גם לו הייתי מגיעה למסקנה ולפיה בוצעה המצאה כדין, לא הייתי נותנת פסק דין כמבוקש. הסעדים המבוקשים בכתב התביעה מתייחסים במשולב לכל הנתבעים, ומתן סעדים הצהרתיים וצוי עשה נגד הנתבעת 2 , יפגע ישירות בנתבעים האחרים, אשר הגישו כתב הגנה וטרם התקיים דיון לגופו של עניין בעניינם.

8.         אשר על כן, דין הבקשה להידחות.         

9.         לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות הבקשה.  

10.        המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' שבט תשע"ג, 21 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.